הגעתי לצוף צמחים מבולבלת, חסרת אונים ועם דופק מהיר במנוחה. התחושה הייתה שאני עומדת לטבוע והנה אולי ..בול עץ לאחיזה. יצאתי מהפגישה עם איתן מבולבלת, וספקנית והמתנתי בסבלנות לסיכום הפגישה ולהמלצותיו.
שהגיע הסיכום הוא היה ארוך שקעתי לקריאתו וחשבתי- כן, אני אלך על זה.
בינתיים, הדופק שוב עלה, עלה מאוד ושלא כמנהגי נגשתי למיון…אני זוכרת ..אותי שוכבת ושומעת מעבר לווילון הבד – מספר אחד 11 – צניחות בא.ק.ג – זו לא אני, רק שלא אני, זה לא יכולה להיות אני, אני צעירה ..הווילון נפתח ומתחילה הטרפת של בית חולים. ואיתן וגל היו שם. היו שם לפני שאני התחייבתי לטיפול, לפני שהפכתי למטופלת רשמית. בשעות הקטנות של הלילה, ביעוץ על ממצאי בית החולים- שלא העלו מאום…
הגעתי לצוף צמחים- כי לא מצאו שם אבחנתי וסיבה למה שיש – בחרתי בדרך הריפוי של איתן וגל כי הייתי צריכה מטפלים שייקחו אחריות שיהיו ברגעים של הנסתר של הלא ברור שלא יחפשו את האבחון המדעי, המתייג המאבחן (שבמקרה שלי טרם נמצא) איתן למד אותי להתעלם מתיוגים בודדים וקלים כמו חרדות.. קרדיולוגיה, תת תריסיות, תופעות לוואי. נכנסתי ללמידת עומק, לפולחן בריאות עצמי, תזונה (עבורי היה קל), הליכות בטבע, נשימות, דיקורים נפלאים (אולגה הנפלאה) מנטרות ובעיקר את אותה האחריות הזו.. שלמדתי לקחת על עצמי על בריאותי, את היכולת להיות אחראית אני על הרפואה שלי – לא בית החולים, לא הרופאים – שחלקם בצניעות הודו – לא יודעים.
בהיבט המדעי/ רפואי מערבי – טופלתי במחלת הרקע הוותיקה שלי מעל 20 שנה- תת תריסיות ופסוריאזיס .
הפסוריאזיס נעלם כמעט לגמרי אחרי שבועיים.. ואילו התריס בהיבט הקליני הראה שאיני מאוזנת – אך בתחושות הייתי הפוכה מהבדיקות- חיונית, רזה מאוד, עירנית- אפילו האנדוקרינולוגית אמרה שכזה עוד לא ראתה והורידה אותי כמעט לגמרי מהמינון התרופתי..אחרי 20 שנה.
היום אני על מינון תרופתי נמוך מאוד, מרגישה טוב, גם בדיקות הדם סוף סוף מאששות את תחושתי. אני בדרך לאיזון. נכון יותר לומר, אני על הדרך הנכונה כי יש אחריות על מצבי מצד מטפליי, ומצידי. השיעור העמוק ביותר (אותו עדיין לומדת בנחישות) הוא לא להתערער גם שהדברים שוב יוצאים מאיזון. לא להתערער מהימים הטובים, והטובים פחות.
האיזון נותן את אותותיו גם בהיבט המשפחתי מול בנזוגי, משפחתי וחברי והטיפול ההוליסטי (תזונה/ צמחים/ תרגולים ) אף טשטש את חרדת הנהיגה שעופפה מעלי- אני נוהגת בקלילות יחסית.
ממליצה בחום רב,
ל – בת 43, מנס ציונה
