הכליה הינה גורם חשוב בתהליכים של פירוק הורמונים חלבוניים בדומה לאינסולין וגלוקאגון וכן בתהליך חשוב של ייצור והעברה אל מחזור הדם של חומצות אמינו. בכליה נוצר גם תהליך המכונה גלוקונאוגנזה אשר בו מיוצר גלוקוז מחומרים שאינם פחמימות בדומה לחומצת אמינו. התהליך ההורמונאלי הכליה משתתפת בייצורו של ההורמון קאלציטריול אשר נגזר מוויטמין D וההורמון אריתרופיטין אשר מזרז התפתחות וייצור תאי דם אדומים במוח העצם. בנוסף מיוצרים בו חומרים נוספים המשתתפים בפעולות הורמונאליות כאשר העיקרי והחשוב ביניהם הינו האנזים רנין (RENIN) החשוב לויסות נכון של לחץ הדם ולחץ הדם בנפרונים וכן בתהליכי דלקת הקשורים למערכת החסון. הכליות מהוות איבר המקבל אספקת דם עשירה ובעלות יכולת ליצור סינון של כליטר ורבע דם במהלך דקה וכ- 1500 ליטר דם ביממה. כאמור, הכליות מסננות מהדם חלק מהמים בצירוף חומרי פסולת הממיסים במים ובמקביל סופגות הכליות בחזרה אל הדם את כל שחיוני לגוף. תהליך הסינון נובע מכמות הדם המגיעה ועוברת סינון תוך לחץ גבוה בפקעיות הכליה. מתוך לחצי דם אלו מסתננים נוזלים, חומרים רעילים, תרופות שונות וחומרים נוספים מהדם אל האבובית ומהאבובית נספגים חזרה לדם עודפי המים וכל אותם חומרים חיוניים אשר חדרו אל השתן. בכך נוצרת בהדרגה כמות שתן המורחקת אל אגן הכליה משם אל שלפוחית השתן ואל מחוץ לגוף. במהלך הטלת השתן קיים שריר סוגר הממוקם בין השלפוחית ובין השופכה, הנפתח, ובכך מניח לשתן לזרום החוצה. בד בבד, דופן השלפוחית מתכווץ ויוצר לחץ הדוחף את השתן במורד השופכה. גם הידוק שרירי דופן הבטן יוצר לחץ נוסף והשרירים הסוגרים שדרכו נכנסים השופכנים אל השלפוחית נותרים סגורים וזאת כדי למנוע מהשתן לזרום לאחור. כליות – היווצרותן של בעיות בדומה לאברי הגוף גם הכליה מאבדת מיכולתה ומגלה ירידה הדרגתית ביכולת התפקוד שלה במהלך השנים. נוצרים מצבים טרשתיים באזור הפקעיות והאבובים ואף משקלה של הכליה פוחת עם הזמן. למצבה של הכליה יש חשיבות רבה בכל הקשור לכושרנו החיסוני ולפיכך היכולת להתמודד אל מול מחלות שונות. כליות – גורמי סיכון להיווצרות מחלות הכליות הינן רקמות אשר אינן מקבלות את היחס המניעתי הראוי לשמירה על יכולתן. חשוב ליצור תהליך מניעה ושמירה על הכליות החל מגיל צעיר ולפיכך יש להכיר את גורמי הסיכון המהווים יסוד לבעיות. גורמי סיכון

• סכרת – גורמת להחמרת התהליך הטרשתי בעורקי הכליה ולסתימת כלי הדם העדינים בפקעת הכליה
• יתר לחץ דם – גורם לעליה בלחץ הדם ובפקעות, דבר המוביל לפגיעה
• תרופות רעילות
• אבנים בכליה
• דלקות חוזרות במערכת השתן
• הגדלה של בלוטת ההרמונית
• מיעוט נוזלים בתפריט היומי
• תזונה לקויה
• הפרת איזון רמת החומציות בשתן, אלרגיות ורגישויות למזון
• השמנת יתר
• העדר פעילות גופנית
• העדר מינראליים בדומה למגנזיום ואשלגן
• בעיה תורשתית בספיגת סידן
• נטייה של הפרשת כמות גדולה של חומצה אוקסילית
• בעיית חילוף חומרים
• פעולת יתר של בלוטת התריס
• תסמונת קושינג

עקרונות הטיפול בבעיות כליות מהוות את עמוד התווך באסטרטגיה הטיפולית וכוללים את ההנחיות הבאות:

1.    הפחתת העומס המוטל על עבודת הכליות
2.    הפחתת ערכי השומן בדם וזאת כדי לעצור תהליכים טרשתיים.
3.    שינוי משמעותי בפרספקטיבה של המטופל בכל הקשור לתזונה היומית שלו.
4.    תהליך טיפול ראשוני לניקוי רעלים
5.    לקיחת פורמולות צמחיות לטיפול, הקלה ומניעה וזאת דרך צמחי מרפא חשובים בצורה של מיצויים, כמוסות וחליטות.
6.    שימוש בתוספי תזונה בצורה של ויטמינים, מינראליים ועוד
7.    הפרת מתחים בצורה של עיסוי,תרגילי נשימה ומדיטציה
8.    פעילות גופנית כחלק אינטגראלי מתהליך הטיפול והמניעה

היווצרות אבנים בכליות מהווה בעיה רפואית שכיחה בחברת השפע המערבית. אמנם התופעה ידועה מזה אלפי שנים אך אין ספק שבעשורים האחרונים קיימת עליה ניכרת באחוז הסובלים ממחלה זו. אבנים בכליות ובדרכי השתן הינם גושים דמויי אבן הנוצרים וגורמים לכאב, לדימום, לדלקת, לזיהום ולחסימת זרימת השתן. האבנים מתגבשות דרך תהליכים שונים וזאת בגלל מצב רווי של שתן במלחים או משום שהשתן חסר בחומרים היכולים לעכב התהוות של אבנים. רוב האבנים (80%) מורכבים ממלחי סידן והיתר מחומרים בדומה לחומצת שתן, ציסטין וסטרוביטי. אבני הסטרוביטי מכונות גם “אבנים מזהמות” שכן היווצרותם מתרחשת רק כשהשתן מזוהם. האבנים שונות בגודלן – החל מאבן מאוד קטנה עד אבנים המגיעות לקוטר 2.5 ס”מ. לעיתים האבן כה גדולה ומכונה “קרן אייל” ועשויה למלא כמעט את כל אגן הכליה והצינורות המתחברים אליה. יש לציין את עצמת הכאבים שהינם בלתי נסבלים ואת ההשלכות הקשורות העלולות להוביל לזיהומים קשים ולאי ספיקת כליות.