חומצת שתן הינה התוצר הסופי בתהליך מטבולי של חומרים המכונים פורינים. הפורינים הינם רכיבי בניה של חומצת גרעין (דנ”א ורנ”א). תהליך זה יוצר חומצת שתן המופרשת דרך הכליות. לעיתים נפגע המטבוליזם הנ”ל ובכך אין הפרשה מספקת או סילוק של חומצת שתן. מצב זה גורם להפרעה בפירוק החומצה ובכך נוצרת הצטברות של החומצה בדם.

כאמור, הריכוז של חומצת השתן בדם מתבטא דרך האיזון החשוב בין היווצרותה של החומצה לבין הפרשתה דרך הכליות. היווצרותה של החומצה נובעת דרך חמצון חומרים כימיים המכונים פורינים השוכנים בדרך כלל בשרירים. לעיתים הגוף מפריש כמויות גבוהות של חומצת שתן, דבר היכול לגרום לאבני כליה ובעיות נוספות.

חומצת השתן, בערכיה הגבוהים, שוקעת ברקמות גוף שונות אך בשכיחות גדולה יותר ברקמה הסנוביאלית אשר עוטפת את המפרקים השונים. מתוך כך נוצר התקף המאופיין ככאב חד של גאוט או שיגדון המלווה בנפיחות ואדמומיות. הכאב קשה מנשוא וגורם לייסורים קשים.

כאמור, לכליות עלול להגרם נזק שכן אין הן יכולות להפריש את הכמויות הרבות של חומצת השתן ולכן גם רמת החומצה בדם עולה. הגאוט והתקפיו הקשים שכיח החל מגיל 20 ועד גיל 45+ אין ספק שלעיתים מתקיימת החרפה בגילאים מאוחרים ובגיל השלישי.

חשוב לטפל בגאוט בהיבט היסודי והתסמיני כאחד.

גאוט – שכיחות המחלה

לציין שלפחות כ-2% מהאוכלוסייה מפתח גאוט. אצל נשים במצב הפריון שכיחות המחלה אפסית אך במצבי מנופאוזה עלול להופיע התקף. הטסטוסטרון מהווה בסיס לגאוט והאסטרוגן שהינו הורמון נשי מגן מפני התפתחות גאוט.

לאחוז ניכר מהחולים נגרם התקף, חזק מאד בעיקר בלילה, התוקף בדרך כלל את המפרק הראשון של אגודל הרגל אך גם את הקרסול או קימור הרגל. התחושה המדווחת הינה של התפרקות המפרק תוך כאב קשה ביותר. הכאב מתגבר יותר ויותר. בהמשך ובשיאו של ההתקף נוצר חום גבוה, צמרמורות וגם רעד. כאשר ההתקף בשיאו, מתמקד הכאב בעצמות ושורש כף הרגל וכן ועצמות כף הרגל ועלול ליצור מתיחה קשה ביותר ובכך קריעה של הרצועות. בעת התקף שיגדון החולה חש כאילו סוג של כרסום, לחץ ומשקל רב המופעל על הרגל. כאבי הגאוט קשים ובלתי נסבלים עד כדי העדר תפקוד מוחלט. לא ניתן לישון כאשר הכאב כל כך קשה והחולה אינו מפסיק לנוע באי נוחות. לעיתים קרובות ההתקף מופיע לאחר אכילה מופרזת, אלכוהול, חבלה או נטילת תרופות.

הבחנה מעבדתית:

• רמות חומצה אורית.
• רמת חומצת השתן (PH).
• ויטמינים ומינרלים.
• איתור אלרגיות.
• רמת שומנים בדם.
• צילומי מפרקים.
• ביופסיות לנוזל הסינובראלי.