כליות

הדרך הטבעית המסייעת בבעיות בכליות – מסייע ומשלים לרפואה הקונבנציונלית

הכליות ממוקמות באזור המותניים משני צידי עמוד השדרה.

לכל אדם במצבו הנורמאלי יש שתי כליות. לכל כליה יש שופכן שהינו צינור המוביל שתן ומנקז את השתן אל שלפוחית השתן מאגן הכליה ומשם אל השופכה ואל מחוץ לגוף דרך אברי המין הגבריים והנשיים. הכליות משמשות כלי חשוב לסינון פסולת הנובעת מתהליך מטבולי (תהליך חילוף החומרים) וכן עודפים של נתרן ומים מהדם.

הכליות מהוות גם כלי חשוב לאיזון לחץ הדם וויסות נכון של ייצור תאי הדם האדומים.

בכל כליה יש כמיליון נפרונים. הנפרון הינו מבנה חלול המכיל פקעיות שהינן כלי דם. מבנה זה מכונה ”גופיף כיליתי .”

הכליות מאזנות את היציבות הפיזיולוגית הפנימית של הגוף המכונה הומיאוסטאזיס (HOMEOSTASIS) דרך מנגנון הנפרונים שהינם, כאמור, יחידות פונקציונאליות של הכליה.

הכליות בהיותן כלי סינון והפרשה משמשות כמפקחות על ההפרשה ולכן הכליה מווסתת גם את כמות המים בגוף, ריכוז המינראליים בדומה לנתרן, אשלגן, סידן, זרחן וכלור וכן את ריכוז החומרים האורגנים כגון גלוקוז וחומצת אמינו.

הכליה הינה חלק ממנגנון וויסות כמות החומציות של נוזלי הדם וכן איבר אשר דרכו יש ניקוז של תוצרים מטבוליים בדומה לאמוניה, שינן וחומצת שתן החשובים מאוד לניקוז בשתן. בהעדר ניקוז נכון נגרם נזק לתפקוד הגוף.

לסיכום, לכליה יש שני תפקידים עיקרים, התפקוד המטבולי והתפקוד ההורמונאלי.

התהליך המטבולי בכליה

הכליה הינה גורם חשוב בתהליכים של פירוק הורמונים חלבוניים בדומה לאינסולין וגלוקאגון וכן בתהליך חשוב של ייצור והעברה אל מחזור הדם של חומצות אמינו.

בכליה נוצר גם תהליך המכונה גלוקונאוגנזה אשר בו מיוצר גלוקוז מחומרים שאינם פחמימות בדומה לחומצת אמינו.

התהליך ההורמונאלי

הכליה משתתפת בייצורו של ההורמון קאלציטריול אשר נגזר מוויטמין D וההורמון אריתרופיטין אשר מזרז התפתחות וייצור תאי דם אדומים במוח העצם. בנוסף מיוצרים בו חומרים נוספים המשתתפים בפעולות הורמונאליות כאשר העיקרי והחשוב ביניהם הינו האנזים רנין (RENIN) החשוב לוויסות נכון של לחץ הדם ולחץ הדם בנפרונים וכן בתהליכי דלקת הקשורים למערכת החסון.

הכליות מהוות איבר המקבל אספקת דם עשירה ובעלות יכולת ליצור סינון של כליטר ורבע דם במהלך דקה וכ- 1500 ליטר דם ביממה.

כאמור, הכליות מסננות מהדם חלק מהמים בצירוף חומרי פסולת הממיסים במים ובמקביל סופגות הכליות בחזרה אל הדם את כל מה שחיוני לגוף. תהליך הסינון נובע מכמות הדם המגיעה ועוברת סינון תוך לחץ גבוה בפקעיות הכליה. מתוך לחצי דם אלו מסתננים נוזלים, חומרים רעילים, תרופות שונות ועוד מהדם אל האבובית, ומהאבובית נספגים חזרה לדם עודפי המים וכל אותם חומרים חיוניים אשר חדרו אל השתן.

בכך נוצרת בהדרגה כמות שתן המורחקת אל אגן הכליה משם אל שלפוחית השתן ואל מחוץ לגוף.

במהלך הטלת השתן קיים שריר סוגר הממוקם בין השלפוחית ובין השופכה, הנפתח, בכן מניח לשתן לזרום החוצה. בד בבד, דופן השלפוחית מתכווץ ויוצר לחץ הדוחף את השתן במורד השופכה. גם הידוק שרירי דופן הבטן יוצר לחץ נוסף והשרירים הסוגרים שדרכו נכנסים השופכניים אל השלפוחית נותרים סגורים וזאת כדי למנוע מהשתן לזרום לאחור.

כליות – היווצרותן של בעיות

בדומה לאברי הגוף גם הכליה מאבדת מיכולתה ומגלה ירידה הדרגתית ביכולת התפקוד שלה במהלך השנים. נוצרים מצביים טרשתיים באזור הפקעיות והאבובים ומשקלה של הכליה פוחת עם הזמן. למצבה של הכליה יש חשיבות רבה בכל הקשור לכושרנו החיסוני ולפיכך היכולת להתמודד אל מול מחלות שונות.

כליות – גורמי סיכון להיווצרות מחלות.

הכליות הינן רקמות אשר אינן מקבלות את היחס המניעתי הראוי לשמירה על יכולתן.

חשוב ליצור תהליך מניעה ושמירה על הכליות החל מגיל צעיר ולפיכך יש להכיר את גורמי הסיכון המהווים יסוד לבעיות.

אין ספק שלעיתים קרובות נפגעות הכליות בגלל גורמים ותנאים רבים אשר מהווים מכלול של הזנחה שמשמעותו תחזוקה לקויה של הגוף. הדרך הטבעית ב”צוף צמחים” מהווה את ההקלה והסיוע.

גורמי סיכון:

• סכרת – גורמת להחמרת התהליך הטרשתי בעורקי הכליה ולסתימת כלי הדם העדינים בפקעת הכליה.
• יתר לחץ דם – גורם לעליה בלחץ הדם ובפקעות, דבר המוביל לפגיעה
• תרופות רעילות
• אבנים בכליה
• דלקות חוזרות במערכת השתן
• הגדלה של בלוטת ההרמונית
• מיעוט נוזלים בתפריט היומי
• תזונה לקויה
• הפרת איזון רמת החומציות בשתן, אלרגיות ורגישויות למזון.
• השמנת יתר.
• העדר פעילות גופנית.
• העדר מינראליים בדומה למגנזיום ואשלגן
• בעיה תורשתית בספיגת סידן
• נטייה של הפרשת כמות גדולה של חומצה אוקסילית
• בעיית חילוף חומרים
• פעולת יתר של בלוטת התריס
• תסמונת קושינג

אסטרטגיית הדרך הטבעית לבעיות כליות

הדרך הטבעית בצוף צמחים מסייעת לכאבים וליכולת גדילתן של האבנים. במצבים חמורים בדומה לזיהום או חסימה יש כמובן לפנות אל הטיפול הרפואי הקונבנציונאלי ואמצעיו השונים. אך במקביל חשוב לאמץ את הדרך הטבעית שהינו ללא תופעות הלוואי.

הדרך הטבעית באבנים בכליות

תחתית הטופס

היווצרות אבנים בכליות מהווה בעיה רפואית שכיחה בחברת השפע המערבית. אמנם התופעה ידועה מזה אלפי שנים אך אין ספק שבעשורים האחרונים קיימת עליה ניכרת באחוז הסובלים ממחלה זו.

אבנים בכליות ובדרכי השתן הינם גושים דמויי אבן הנוצרים וגורמים לכאב, לדימום, לדלקת ,לזיהום ולחסימת זרימת השתן. האבנים מתגבשות דרך תהליכים שונים וזאת בגלל מצב רווי של שתן במלחים או משום שהשתן חסר בחומרים היכולים לעכב התהוות של אבנים. רוב האבנים (80%) מורכבים ממלחי סידן והיתר מחומרים בדומה לחומצת שתן, ציסטין וסטרוביטי.

אבני הסטרוביטי הינם תערובת של מגנזיום, אמוניום ופוספט ומכונות גם “אבנים מזהמות” שכן היווצרותם מתרחשת רק כשהשתן מזוהם.

האבנים שונות בגודלן – החל מאבן מאוד קטנה עד אבנים המגיעות לקוטר 2.5 ס”מ. לעיתים האבן כה גדולה ומכונה ”קרן אייל” ועשויה למלא כמעט את כל אגן הכליה והצינורות המתחברים אליה. יש לציין את עצמת הכאבים שהינם בלתי נסבלים.

אבני בכליות – תסמינים:

• כאבי גב עוויתיים
• כאבים עוויתיים בכליות- כאב עז המתפשט אל הבטן ויכול להגיע גם אל אברי המין והחלק הפנימי של הירך.
• בחילות
• הקאות
• התרחבות של הבטן
• צמרמורות
• חום
• דם בשתן
• צורך להטלת שתן
• זיהום בדרכי השתן

אבנים בכליות – גורמים:

• תזונה לא נכונה – עודפי חלבונים מהחי, עודפי סידן, עודפי מלחים, מלחי אלומיניום, עודפי ויטמיןC .
• שתייה לא מספקת.
• העדר איזון ברמת החומצה בשתן – עליה בדרגה הבסיסית של ה– PH מפחיתה את היכולת להמיס את מרכיבי האבן כתוצאה מזיהום חיידקי, מחסור באסטרוגן, מחסור בפרובלמטיקה, שלשולים.
• חסרים במגנזיום ואשלגן.
• העדר פעילות גופנית.
• מחסור בוויטמין B6  המפחית את ייצור והפרשת הסידן אוקסלט.
• מצבים תורשתיים שעיקרם – יצירת חול ואבנים ונטיות הגוף בליווי המאיצים אשר תוארו.
• עודף זרחן בתזונה – כתוצאה מאכילה מוגברת של חלבונים מהחי.
• עודף של פחמימות פשוטות וסוכר המגביר את הפרשת הסידן אל השתן.

אנו בצוף צמחים מקפידים על מערך יסודי תוך מעקב, שינוי תזונתי יעיל ובלתי פוסק ובמגוון רחב של נתיבים ופגישות עד להטבה.